השפן והגזר
אוצרת: אורלי הופמן.
"כצופה התעניינתי בצילום רק מטעמים 'סנטימנטליים', ביקשתי להתעמק בו לא כבשאלה (כבנושא) אלא כפצע: אני רואה, אני חש, על כן אני שם לב, מתבונן והוגה". כך רולאן בארת בספרו "מחשבות על צילום".
העולם הילדי המתוק שמציגה מיכל קריגר בתצלומיה, נוגע ללב אך יחד עם זאת מעורר מחשבות מטרידות. השפן והגזר מדמים את הדואליות המתקיימת בעבודות, דרך מאגר של מונחים העוברים טקסי חניכה רב משמעיים במעבר מילדות לבגרות. תצלומים של חפצי קישוט ומשחק, אובייקטים פרוותיים וילדות מתוקות מקפלים בתוכם ייצוגים של יופי ופיתוי. תצלומי ילדות מתחפשות, ילדות מתאפרות וילדות משחקות מציגים קומפוזיציות של שעשוע, נטולות עכבות וחפות ממודעות, מהלכות על חבל דק בין תמימות לחושניות. חצאית חושפת קפלי תינוקת רכים, ילדה אוכלת גזר, בלון מנופח ושפן צעצוע, לצד שאריות של "טבע דומם" נגוס וגושי בשר במצבי צבירה שונים, פורשים וחושפים מערך הפורע את החזות הוורדרדה. הצילום המשמר תמונות של נוכחות ודאית ומקפיא את שהיה, מציג סצנות הנצרבות באופנים שונים של ייצוג ומתכתבות עם תולדות האמנות. קריגר "לוקחת" רגעים חטופים של סיטואציות יומיומיות אקראיות, לצד סצנות מומחזות גרוטסקיות, מצחיקות ועצובות ההופכים לזיכרון של מה שלא ישוב עוד. עולם תוכן הנאסף לרצף של מצבי תודעה וחוסר תודעה, מקיים נוכחות בו זמנית של מציאות וחלום, תוך שמירה על הופעה קוהרנטית בעלת סוג של היגיון פנימי. התערוכה מציגה תצלומים מבויימים יחד עם כאלה המתעקשים על חשיבות הרגע. איכויות שונות של צילום חטוף ומוקפד, דוגמות מידות משתנות של טישטוש ובהירות המצטרפות כחלק אינטגרלי בעל משמעות במערכים הקונספטואליים והחזותיים במעשה הצילום. קורטוב של אמת, מידה של תיאטרון, יסודות גולמיים של חיים ומוות חוברים יחד בעבודתה של קריגר, קוראים אליהם לזמן של הרהור.
